ברור לנו שהירח גדל לאט,
לילה אחרי לילה,
עד שבאמצע החודש הוא מלא,
ואחר כך הולך ומתמעט,
נעלם לכמה ימים, וחוזר להתחדש.
זאת המחזוריות שלו,
ואף אחת מאיתנו לא חושבת שמשהו השתבש אצלו.

אבל איפה זה פוגש אותנו כלפי עצמנו?
שם הסבלנות הזאת הרבה פחות טבעית.
כשאנחנו מחליטות על שינוי,
באוכל, בתנועה, בשינה,
אנחנו מצפות לראות אותו "מלא" כבר מרגע אחרי קבלת ההחלטה.
וכשפגשנו כמה ימים שבהם הכל התבלבל,
אנחנו ממהרות להגיד לעצמנו "לעולם לא אצליח".

גם אני מכירה את התחושה הזאת,
היו תקופות שבהן ידעתי מצוין מה נכון לי,
אבל עשיתי בדיוק הפוך.

מה שעזר לי במעבר,
ועוזר לי עד היום,
הוא להרחיק קצת את המבט.

כשהפוקוס שלנו הוא על יום אחד,
ערב של אכילה לא מתוכננת יכול להנחית את המורל.

כשמסתכלים בצורה רחבה יותר
על חודש שלם של השתדלות והתקדמות,
התמונה שמתקבלת היא לגמרי אחרת.

מה שמקדם אותנו בדרך
הם הצעדים הקטנים שחוזרים שוב ושוב,
גם אם יש ביניהם הפסקות רענון מסיבות או מניעות שונות.

ראש חודש ניתן לנו הנשים כיום מיוחד,
יש בנו יכולת להתחדש,
לעבור תקופות של מלאות ותקופות של חוסר,
ולחזור ולצמוח שוב.

בראש חודש הזה
אני מזמינה אותך לבחור צעד אחד קטן,
משהו שמרגיש לך נעים ואפשרי,
ולתת לו לגדול לאט, בקצב שלו, כמו הירח.

אם תרצי לספר לי מה הצעד שלך,
אשמח לשמוע, השיבי למייל הזה.

מאחלת לכולנו חודש של צמיחה והתקדמות.
חודש שנגדיל את האור הפנימי שלנו,
שנדע להסתכל על עצמנו בעין טובה,
גם בימים שבהם אנחנו מרגישות פחות מלאות.

חודש מבורך!
שירה