קרה לך פעם שלא היית רעבה בכלל,

עברת ליד המטבח, ראית משהו "טעים"

ופתאום מצאת את עצמך אוכלת אותו בלי לחשוב?

בלי לשמוע את התשובה שלך, אני יכולה לדמיין את תנועת ההסכמה.

זה קורה לכולנו, במינון כזה או אחר. האשם הראשי הוא "ואגוס".

זה לא שאין לך כוח רצון. ואת חלשה מול המטרות שלך.

זה רק עצב הוואגוס שלך שהתעורר.

מתברר שהגוף שלנו מגיב לאוכל עוד לפני הביס הראשון.

ברגע שהעיניים קולטות פיתוי זמין,

עצב הוואגוס (שמחבר בין המוח למערכת העיכול) נכנס לפעולה.

הוא מאותת לגוף להפריש אינסולין ולייצר תחושת רעב "מזוייפת", רק כי ראינו משהו.

הבשורה הטובה? 

אפשר להשתמש בזה לטובתנו.

קבלי כלי פרקטי ופשוט שתוכלי ליישם כבר היום "חוק העין הבוחרת"

שימי ב"פרונט"
ירקות חתוכים או פירות שטופים במקום הכי בולט במקרר.
גם במזווה הניחי את רכיבי המזון האכותיים בחלק הקדמי.
המוח תמיד יעדיף את הדרך הקלה, ויגש קודם למוצרים שנמצאים בהישג יד.

רחוק מהעין – רחוק מהפה
במקום "להתגבר" על הפיתויים. תשתדלי להרחיק אותם ממך.
אם צנצנת עוגיות בריאות במדף הפתוח תגרום לך לבחור בהם במקום בשוקולד,

היא משרתת אותך נהדר.

אבל אם היא גורמת לך להושיט יד בכל רגע של לחץ או שעמום,

נכון יותר יהיה למקם אותה בארון הסגור.

את השוקולד כדאי להרים למדף העליון (:

אם עצב הוואגוס לא יראה אותם הוא לא יפעיל את החשק.

כשאת מודעת לו, את מפחיתה רעשי רקע שמאתגרים אותך.

בתוכנית "קלילה" אנחנו לא מאמצות פעולות "גרנדוזיות"

לפעמים אלו הפעולות וההרגלים הקטנים, שיתגלו כמשמעותיים.

אנחנו פשוט לומדות לעבוד עם הגוף והנפש שלנו, ולא נגדם.

בלי מאבקים ובלי רגשות אשם,
וזאת היתה דוגמה קטנה לכלי שכזה.

אם את רוצה להפסיק להילחם בעצמך,

להשיל משקל בצורה רגועה, ולהרגיש קלילה ואנרגטית,

תשאלי אותי על הקבוצה הקרובה.

אני מחכה לעשות את זה איתך יחד.