כבר שבוע שאני רוצה לכתוב לכן,

והעומס, וחוסר השגרה האישי שלי (ב"ה בנסיבות משמחות) גרמו להגיע לזה רק היום.

בשבוע שעבר, כשהאזעקות והמתח שוב תפסו מקום בלב,

עלו בי שוב, מחשבות שהעסיקו אותי לאחרונה, בנוגע להגדרה של המילה שגרה.

אנחנו כל הזמן מחכות לאיזו נקודה דמיונית על ציר החיים שלנו,

שבה הכל יהיה שקט, יציב וצפוי מראש.

אז, נוכל "לטפל בעצמנו",

בכל העניינים שדחינו, לאכול נכון, לישון טוב ולנשום.

אבל המציאות מלמדת אותנו, שנקודה כזאת לא קיימת.

אם נסתכל על החיים שלנו,

נבין שהשגרה שלנו בנויה מרצף בלתי פוסק של חוסר שגרה.

יש את חוסר השגרה הכללי כמו שבתות, חגים, חופשות,

וימים מתוחים כמו שאנחנו חוות כבר שנתיים ויותר.

ויש את חוסר השגרה האישי,

עומס חריג בעבודה / בבית, ילד שלא מרגיש טוב, תקופת מתח ולחץ,

או אפילו סתם שבוע שבו הכל מרגיש אינטנסיבי מהרגיל.

המסקנה היא שחוסר שגרה הוא בעצם השגרה שלנו.

התובנה הזו, שהתחזקה אצלי שוב השבוע,

יכולה לייאש ברגע הראשון,

אבל במבט שני היא דווקא משחררת.

ברגע שאנחנו מבינות שהחיים הם בתנועה מתמדת,

אנחנו מפסיקות לחכות ל"תנאים המושלמים".

לתנועתיות הזו יש השפעה, בין היתר גם על התזונה והאכילה שלנו.

כשמבינים את זה,

אפשר להפסיק להלקות את עצמנו בכל פעם ש"יוצאים מאיזון".

החוכמה היא לא לחפש שקט קבוע,

אלא ללמוד לנוע בתוך חוסר השגרה.

למצוא את העוגנים הקטנים שלנו גם כשהכל זז.

להבין שגם תזונה ואורח חיים בריא הם לא קו ישר.

הם גמישים, בדיוק כמו החיים עצמם.

מאחלת לכולנו שנדע למצוא את השקט והיציבות הפנימית שלנו,

בתוך כל התנועה שבחוץ.

שבוע טוב וחודש מבורך!

שירה