רגע לפני שנתחיל…

אני ממש מתרגשת מרגע החשיפה של הפרק הראשון

מסדרת נשים ומשקל, בלי סודות.

הסיפור הזה שאת הולכת לקרוא הוא סיפור בדיוני,

אבל הוא בעצם הסיפור הכי אמיתי.

זה הסיפור שלי. זה גם הסיפור שלה, ואולי אפילו הסיפור שלך.

הסיפור הזה הוא תמליל של אוסף רגשות שאני פוגשת,

קודם כל כאישה שבאה במגע עם נשים

במעגל החברתי, המשפחתי, השכונתי…

ואחר כך כאשת מקצוע שנוגעת ברבדים העמוקים יותר של הסיפור.

אני אוהבת לכתוב.

אני אוהבת להביע תחושות ורגשות במילים כתובות.

אני מאמינה בכוח של המילה הכתובה לגעת באמת הפנימית

לעורר בנו תובנות רדומות, לטעת בנו אמונה ולמלא אותנו בכוח.

לכן כתבתי את הסיפור הזה.

יום שני, 20:00 בערב. יש לי פרפרים בבטן, מתרגשת לפגוש ולהכיר את קבוצת האלופות שיוצאת אתי לדרך. מרגע לרגע החדר מתמלא בפנים חדשות, יש שם קצת מבוכה, כמה טבעי, ושלל רגשות שמתבטאות בקשת הבעות.

אני נגשת לכל אחת לערוך היכרות ראשונית עם הפנים שמאחורי המילים שדיברנו וכתבנו. מציעה לה לגשת לפינת הכיבוד ולטעום משהו רגע לפני שנתחיל. לאט לאט המעגל מתמלא בנוכחות נשית נרגשת ואני רואה את הרגע כמתאים לפעילות הפתיחה שלנו.

כמה מילים ממני והערכה כנה לכל אחת שעשתה את הצעד המשמעותי הראשון ונכנסה למעגל שלנו. מילים של תפילה, תקווה ואמונה כי כל אחת מאתנו תצא מהמעגל הזה אישה חדשה, חזקה ושמחה מבפנים, ומקרינה את כל זה גם לחוץ. אני עורכות היכרות קצרה, מתחילות בסבב שמות כדי לרכך מעט את המבוכה ומשם אני מעלה את הרעיון בו כל אחת תשתף אותנו בסיבה שגרמה לה לקחת חלק במעגל שלנו.

רותי נעמדת ראשונה "אני אפתח ואספר לכן למה כמעט ולא הגעתי לכאן, איך שירה אמרה לי בצורה ברורה שהיא לא תוכל לעזור לי, והתוכנית לא מתאימה לי, ולמה בכל זאת הגעתי היום".

חייכתי אליה, תוך כדי שאני קולטת את הבעות הפליאה והסקרנות העולות על פני המשתתפות.

"אז ככה, ראיתי את הפרסום על התוכנית והשארתי בקשה לחזור אלי כדי לקבל פרטים נוספים. את השיחה התחלתי בשיח ממורמר שנדלק בי כששירה אמרה 'הבנתי שאת רוצה להשתתף בתוכנית, אני כאן כדי לתת לך פרטים נוספים ולבדוק שאכן היא מתאימה לך'. המילה רוצה ממש הקפיצה אותי. 'את האמת, אמרתי לה, אני ממש לא רוצה!! זה בעלי שרוצה, ובגללו אני פונה אליך' כאן התבצעה תפנית בשיחה, שירה אמנם ניסתה לבדוק איתי איפה המשקל פוגש אותי, ולהניח בצד את הבקשה של בעלי, אבל אני התעקשתי על כך ששום דבר לא מפריע לי, אני פונה אליה רק כי כך הוא ביקש, עניין של שלום בית. שירה התנצלה והסבירה לי שככל הנראה היא לא תוכל לעזור לי, והתוכנית שלה לא תעזור לי להגיע לתוצאות הרצויות".

רותי מחליפה איתי מבט, ואני מעודדת אותה להמשיך, היא לא צריכה את העזרה שלי, הבינה מצוין את העקרון ותדע גם להסביר אותו למשתתפות.

היא ממשיכה: "התקוממתי ממש, לא הבנתי את הסירוב שלה, אני מבקשת להצטרף לתוכנית, האינטרס שלה הוא שיהיה רישום, אז איפה הבעיה? 'תביני, היא אומרת לי, את חייבת לרצות כדי שזה יעבוד'. 'אבל אני לא מבינה', אני אומרת לה. 'לפני החתונה גם עשיתי דיאטה, לא כי רציתי, כי אמא שלי, השדכניות, הדודות, הן רצו והפעילו עלי לחץ, ועובדה הדיאטה עבדה מצוין, ירדתי יפה במשקל' שירה הקשיבה לי וגם הסבירה. סיימנו את השיחה והבנתי שלא התקבלתי לתוכנית".

רותי מעבירה את העניים במעגל, מזהה שאנחנו אתה, לוקחת נשימה קצרה וממשיכה:

"הייתי מצפה להרגיש הקלה אחרי השיחה, הנה אני לא חייבת, זה לא יעבוד, חבל על המאמץ והכסף. אבל הופתעתי. הסתובבתי כל היום בתחושה מאוכזבת ולא הבנתי למה אני הפוכה כזו. ככל שעברו השעות הרגשתי שאני מחמיצה משהו שיכול להביא אותי למקום טוב יותר. הבנתי שאני באמת רוצה את זה. אני רוצה שינוי. אני לא אוהבת את המקומות בהם המשקל שלי פוגש אותי. היה לי נוח וקל להרגיש שאני מקריבה למען בעלי, אבל להפתעתי גיליתי שקיימים בי קולות נוספים שהכחשתי. עברתי יומיים של מצבי רוח משתנים וסוערים. לא היה לי קל להסתכל לאמת בעניים".

היא משפילה את הראש נאנחת ונעצרת לרגע, אבל מיד מזדקפת מחדש.

"אחרי יומיים התקשרתי לשירה, ברגע שהיא ענתה אמרתי, כמעט צעקתי, 'אני רוצה להצטרף לתוכנית. אני רוצה להרגיש חיונית וקלילה, אני רוצה להנות מהמראה שלי, כן, אני גם רוצה לשמח את בעלי'. את החיוך של שירה שמעתי גם בלי לראות אותה.

זהו הצטרפתי, אני כאן. תודה שהקשבתן, מרגישה שהשיתוף העצים בי עוד יותר את הרצון. מחכה כבר לצאת לדרך".

רותי התיישבה בהקלה. כמה נשים מחאו לה כפיים, האמת שמגיע לה.

המשך בפרק הבא אי"ה…

את מוצאת את עצמך שייכת למעגל, ורוצה לשתף ברגע המכונן שלך?

אני מזמינה אותך לקחת חלק בסיפור שלי – שלך – שלה. שתפי אותי.

נשים ומשקל בלי סודות – כבר עכשיו את מרגישה קלילה ומשוחררת (: