על המושג דחיית סיפוקים, אני מאמינה שכבר שמעת,

גם אם לא, את כנראה מאמנת את הילדים שלך בנושא, אפילו שלא במודע.

דחיית סיפוקים היא היכולת שלנו למתן את האימפולסיביות הטבעית

ולחכות עם העיתוי למימוש הרצון העכשווי שלנו.

מחקר ידוע שנעשה בשנות ה-60 קרוי "ניסוי המרשמלו"

בניסוי השתתפה קבוצת ילדים, לכל אחד מן המשתתפים ניתנה פיסת מרשמלו,

הבוחן אמר לילדים כי הוא יוצא מהחדר וחוזר לאחר 20 דק'

ילד שיחכה עד חזרתו של הבוחן ולא יאכל את המרשמלו, יקבל אחד נוסף.

אכלו? לא אכלו? בזה לא תם הניסוי

החוקר עקב אחרי 2 קבוצות הילדים במשך 30 שנה

הילדים שהמתינו לקבלת המרשמלו הנוסף, הפכו לתלמידים מצטיינים,

ולמבוגרים מצליחנים בחברה, בעבודה, ובתחומים נוספים בחייהם האישיים..

לעומת הילדים שבחרו שלא לחכות, ביניהם נצפו נערים קשיי למידה, נערי רחוב,

ומבוגרים שלא הצליחו בחיי המשפחה ובמקום העבודה.

מסקנות המחקר היו כי אדם בעל יכולת שליטה עצמית, ודחיית סיפוקים

הוא בעל סיכוי גדול יותר להצליח בחיים.

יכולת השליטה העצמית גברה על הכישורים האחרים ורמת המשכל.

החיים הם לא שחור או לבן, רובינו ממוקמים דווקא על המשבצת האפורה

לרגעים אנחנו מוצאות את עצמינו משתייכות לקבוצה הממתינים

וברגע אחר לקבוצה האחרת.

אולי נוכל לומר שהחלוקה מגבילה לתחומים שונים בחיים האישיים שלנו.

או לתקופות שונות..

הבשורה הטובה היא, שהקניית ההרגל אינה תלויה בגיל,

ולמרות ששליטה עצמית הינה כלי מוביל להצלחה,

הכלי הראשון הוא כוח הרצון והאמונה בשינוי!!

אם כך, אף פעם לא מאוחר, גם מבוגר שרוצה ומאמין בשינוי, יוכל לממש אותו.

*   *   *

איך נאמן את השליטה העצמית שלנו?

נאמץ לנו טריק מול היצר, דחיינות מן הפן החיובי.

כשיש בנו דחף, העיתוי בו הכי קשה להתגבר עליו הוא ברגע בו הוא מופיע,

עפ"י מה שמופיע במחקרים, הדחף דועך אחרי 90 עד 120 שניות.

לכן ננסה לדחות את אותו הרגע הראשוני והמכריע הזה.

רגע שייקח אותנו לימין או לשמאל, שני מסלולים שונים לגמרי.

אם ברגע של מחשבה נבין ונזכור סיבה ותוצאה, יהיה לנו קל יותר להגיע להחלטה הנכונה.

כשאנחנו מאפשרות לפרץ דחף הראשוני לנהל אותנו ולהביא אותנו לתוצאה שלא רצינו בה,

נתנו לו פוטנציאל להפוך להר געש.

הנסיון מוכיח לנו כי הוא יביא איתו אכזבה ותסכול, מה שגורר אחריו טעויות בשרשרת.

אוף!! כמה קשה וכואבת הנפילה, ועוד יותר התוצאה,

לבה של כעס, שיפוטיות וביקורת הרסנית ומייאשת..

מנגד, כשנצליח לדחות את הפעולה, נתמלא בהרגשת שמחה וסיפוק

מה שיביא אותנו לחפש חווית הצלחה נוספת.

חוויות ההצלחה יחזקו את הערך והבטחון העצמי שלנו

את האמון ביכולות שלנו, ויובילו אותנו למימוש הפוטנציאל האישי.

אנחנו צריכות לזכור שאוכל הוא לא הנושא, הוא רק אחד מן הנושאים,

מהמקום בו הוא מלווה אותנו על בסיס יומי,

אבל ההשלכות, ההשפעה, היא רחבת טווח.

*   *   *

נאמץ לנו 2 כללי בסיס:

1. מול פיתוי רגעי נשתמש בטריק "עוד 10 דקות"

ננסה לדחות רק במעט את הרגע

ומכיוון שהרגע המשמעותי הוא הרגע הראשון

אחר כך יהיה לנו הרבה יותר קל לשקול את העניין מחדש.

גם אם התוצאה תהיה סיפוק הרצון שלנו לאחר 10 דקות,

אנחנו עדיין בדרך הטובה, מאמנות את השרירים לקראת המתנה ארוכה יותר.

ככל שתצליחי להמתין יותר, יגדל הסיכוי שלך לבחור בטוב.

2. מול מטרות גדולות, בחירות חדשות, בחרי בצורה ממוקדת "רק להיום"

את רוצה להפסיק משהו מסויים?

מאיים להגיע להחלטה "מהיום אני לא…"

התחילי עם המשימה "רק להיום"

זה עדיין לא מחייב כלום לגבי מחר, בטח לא לעתיד כולו.

תוכלי לבחור לך את הימים המתאימים בהם תכבשי את המטרה "רק להיום"

במשך הזמן יצטרפו הימים ואולי בלי שתשימי לב יהפכו להרגל חדש ונפלא.

הצלחות רבות בכל!!

ולא רק להיום (:

אתך, בכל יום – שירה

נהנית לקרוא? רוצה לדעת עוד?

בכדי לקבל כל פוסט חדש לתיבת המייל שלך הרשמי כאן