כבר שבוע שאני רוצה לכתוב לכן, והעומס, וחוסר השגרה האישי שלי (ב"ה בנסיבות משמחות) גרמו להגיע לזה רק היום. בשבוע

בימים האלו אני נתקלת הרבה בשאלה "האם שייק פירות מומלץ כארוחת בוקר?" לפני שאני מעלה את התשובה חשוב לי לציין

אני כותבת לך אבל אני בעצם יושבת לכתוב לעצמי. מרגישה בימים האחרונים מבולבלת. עוברת מתחושה אחת, לתחושת קיצון אחרת. הרגשת ריקנות,

יקרה איך את מרגישה?? כביכול שאלה שגרתית, אבל כמה משמעות טמונה בה בימים אלו. בתקופה סוערת ומתוחה כל כך, חשבתי

  אפשר את הלב שלך לרגע?   הסיפור שכתבתי הוא סיפור בדיוני. הוא הסיפור שלי, שלך ושלה, ובאותה מידה הוא

  אפשר את הלב שלך לרגע?   הסיפור שכתבתי הוא סיפור בדיוני. הוא הסיפור שלי, שלך ושלה, ובאותה מידה הוא

      בפרק הקודם: מהכיסא הסמוך קמה מישהי, היא קורצת לרונית ופונה אלינו: "נעים מאוד חברות, אני תפארת ואני

בפרק הקודם: רותי התיישבה בהקלה. כמה נשים מחאו לה כפיים, האמת שמגיע לה.   האווירה בחדר מתחממת, חיוכים של הזדהות גורמים

  רגע לפני שנתחיל…   אני ממש מתרגשת מרגע החשיפה של הפרק הראשון מסדרת נשים ומשקל, בלי סודות. הסיפור הזה שאת

בשבת קראנו על נוח, על המבול ועל התיבה המגינה. מגזין "לבית" של עיתון "המבשר" הזמין אותי להשתתף בכתבה. חשבתי שגם

שנה טובה יקרה! חודש תשרי מוביל אותנו מחיל אל חיל. ראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו, וסוכות כבר נוקש לו בדלת.