החג מאחורינו, מקווה שעבר עליך בטוב ובשמחה, והטעין אותך בכוחות נפש לשגרת קיץ ברוכה.   ואיך ההרגשה הפיזית? אני מרשה

מזג האוויר בחוץ סוף סוף משתף פעולה ונעשה אביבי, גם בבתים מתחממת האווירה וההכנות לפסח מעלות הילוך. לפני שנשקע כולנו

וימי הפורים הבאים עלינו לטובה ולשמחה מכניסים את עקרת הבית לבלבלת "עד דלא ידעה.." האם זוהי חובת המציאות? או שאולי

תודה לה', טל ומטר מתדפקים במרץ מביאים לנו שפע של טוב וברכה אז למה את משמיעה אנחה? נרתעת במבוכה?  

"חנוכה הולך ומתקרב.. בידינו אור ושלהבות ושמחה בלבבות " (: אז מה יש לך? למה את עגומה? איפה הפנים השמחות?

כמעט חודש עבר לו מאז שהכרנו את הסיבים קצת יותר מקרוב וכבר אני מקבלת דרישות שלום חמות ומרגשות מ' וח'

איך שהוא הצבע הלבן מעלה בך אסוציאציה חיוורת, אנמית, אולי משעממת?   אם את עוקבת נאמנה אחר הפוסטים שלי הידע

חודש אב כאן, ערב תשעה באב, את מרגישה השנה עוד יותר מתמיד את צער השכינה, ותקוותם ותפילתם של הבנים לגאולה

גם ללא מחקר מקצועי, נוכל להגיע כולנו למסקנה הגורפת, רוב הרגעים בהם חרגנו ממטרות התפריט שלנו התרחשו כשהיינו רעבות. כמה

ב"ה נשים שאפתיות אנחנו, חדורות מוטיבציה, בוחרות בחיים איכותיים ולשם כך גם מציבות לעצמינו מטרות מאתגרות, משקיעות ומשתדלות להתמיד בהם

על המושג דחיית סיפוקים, אני מאמינה שכבר שמעת, גם אם לא, את כנראה מאמנת את הילדים שלך בנושא, אפילו שלא