איזה מדהים לקום לבוקר לבן

נראה שהעולם יצא לחופשת החלמה

ומן רגיעה קסומה ירדה על היקום.

 

להביט בפתיתי השלג המעופפים להם בנחת

מחליפים את הדמויות הממהרות תדיר מעבר לרחוב

לצפות בנחיתה הרכה הזאת, להקשיב ללחישה

רק להרפות, ולנשום עמוק את הרוגע הזה.

 

בבוקר האתמול כשההתרגשות של ההמתנה נשבה כאן

והילדים התרוצצו מחלון לחלון לגלות את הפתיתים שיפתיעו פתאום

חמקתי אני לפינה שלי במטבח להעמיד סיר מרק רותח.

 

כי אין כמו האדים המצטברים על החלון

והרגשת הביתיות החמימה הזאת

כשבחוץ קר וסוער ובבית חמים עד בוער.

 

עד שישבנו לאכול, הכל כבר כוסה בשכבה חגיגית

שקלתי לצלם לכן את המרק על הרקע הבראשיתי הזה

אבל הקפור שבחוץ הניס אותי פנימה...